חשוך. בחוץ לא רואים.
גם עמוק מאוד בפנים.
רק שרטוט עמום של
שולחן ושני מושבים לבנים.
מרצפות ורדרדות באור שמאיר בעיקר לעצמו.
פותחת חלון.
עכשיו שומעים צרצרים.
קולות זעירים שנובטים.
עץ רמון קצוץ נוטה על צדו
רכון אל שני שיחים אפורים שתומכים,
אולי מפריעים.
שלושה קקטוסים ירוקים ישרים וזקופים
הרבה קוצים שדוקרים.
כולם כבדים אחרי הגשם שירד כמה ימים.
מכונית מרחוק, כלבים נובחים משתתקים.
חפצים ואנשים משתפים פעולה
ובונים חומה של שתיקה
לחצר ולבית ולי
שנמצאת בתוכה.
זה ערב חורף לכאורה, ידוע וישן, אבל עושה רושם
כאילו בפעם הראשונה כולנו נושמים
אוויר נקי וצלול של מדבריות וימים רחוקים.