כבר מזמן הבנתי שאני
לא יכולה לשלוט על הגוף שלי.
הוא עושה כרצונו.
מסמיק, נוטף, מרעיד ובא לי פתאום עם דפיקות לב מואצות.
אז החלטתי בכלל לא לנסות.
שיעשה מה שהוא רוצה, ואני אעשה את שלי.
גם אם אני שקופה בגלל זה, אז שיהיה.
כי עם הזמן הבנתי שבעצם, אף אחד לא רואה.
אנשים מפרשים אחרים לפי מפתח קוד משלהם.
למשל, אם גולשות לי התחתונים.
הן מוצאות מנוחה במרכז האגן,
ובמכנסי הטייץ הצמודים משרטטים קווי מתאר חדשים.
ברור שהם לא במקום הנכון,
וברור שבמקומם החדש הם מאתגרים את גבולות הטעם הטוב.
אבל זה לא הזמן להפסיק את התרגיל בחדר הכושר,
וברור שבעברו של האולם לא אוכל למשוך את הסוררים
מעלה אל מקומם הטבעי, סטייה לא צפויה בפאסון של עלמת חמד.
עם זאת, המבטים שננעצים בגוף לא מפרשים את הנוף החדש
כתאונת עבודה, חריגה מקרית מגבולות הגזרה.
הם חושבים שזה סקסי בכוונה.
ובכן, רבותי, לא ניסיתי להיות סקסית בכוונה.
אבל זה לא יעלה על דעתכם.
אתם חושבים, שכל השואו הזה הוא לכבודכם.
לא יכולה לשלוט על מה שאנשים חושבים.